<h1>ספר הנייר הלכ' שבת</h1>
<h2>דף יד:</h2>
הגהה. רב אלפס. אין עושין הילמי בשבת מרובים שאלמורייא בלע"ז והם מים ומלח דתורת מעבד הוא, אבל מועטין מותר, ור' יוסי אוסר אם לא נתן שמן עם המים. ופסק רב אלפס דהלכה כת"ק ולא כר' יוסי דאמרינן פ"ק דעירובין אמר רב יוסף א"ר יהודה אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי לא בהילמי ולא בלחיים, וכן הלכה. וצנון אסור למלחה בשוריה, אבל לטבול ולאכול מיד מותר מי שרייה במלח. רב אלפס.
<h2>דף כ.</h2>
הגהה. וכן עומד אדם ברה"י ומוציא ראשו לרה"ר ורוקק למטה מעשרה דוקא. רבינו נתנאל.
לא יעמוד אדם בר"ה וישתה ברה"י או איפכא אלא אם כן ראשו ורובו הכניס למקום שהוא שותה. ודווקא בכלים שיש לחוש שמא יוציאם לר"ה להסתכל בהן, אבל כלים שרגיל לשתות בהן מכניס ראשו ושותה בהן.
<h2>דף לב:</h2>
אילו דברים שהן משום שבות אינן אסורים אלא בעצמו [של יום], אבל בין השמשות מותרים, אם טרוד או שם לדרך פעמיו. כל דבר אוכל שאינו ראוי לאכול לבו ביום אסור לטלטלו, ושברי כלים הראויין למלאכה ראשונה.
<h2>דף מא:</h2>
הגהה. כתב רבינו חיים כהן ז"ל האם אין שופטין בישראל מדוע בני עמינו מתנשאים ללכת אחר שרירות לבם לשלוח עבדיהם להביא להם לחם ושכר להנאתם. וכמעט ראוי לקרותם אינו משמר שבתו בשוק, ועוברים משום מקח וממכר ומשום הזכרת סכום מקח, והוצאה, ועברה היא שהרי כל מה שאסור לעשות לישראל אסור לומר לגוי והוא עושה בשביל ישראל אסור ליהנות לאותו ישראל מאותו דבר כל היום, כדאמרינן גבי ישראל שהדליק הנר. ואפילו מים המובאים בשביל ישראל קשה הרבה להתירו אלא בהיתר חרטה מועטת שיכול הישראל לילך ולשתות המים במקומם. ומצאתי כתוב מהעתקת יד הר"ר חיים ז"ל תשובה בשם רבי' יצחק וזה לשונו: עלה דההיא שמא יעלה ויתלוש דלא שייך אותה גזירה אלא בדבר שיכול לעשות בקל, כגון פירות דקל שיכולין לאוכלן, אבל דבר שאינו נעשה בקל אין לגזור. ועל זה סמך לאכול פיתם בשבת דלא גזרינן שמא יאפה, שמא יטחון, דיש טורח גדול, והי' השמש מצוה להביאו, ולא הזכיר לשם מי ולשמש היה אוסר ולאחרים מותר, דעד כאן לא אסרינן אלא במבשל עצמו אבל בשלו גוי מותר. ורבינו יצחק הזקן אכל מדג שאפה עבדו בשבת והיה הדג מליח, הרנק בלע"ז, וגם שתה מים שהביאה שפחתו מטעם זה. עכ"ל.
<h2>דף פז:</h2>
גזוזטרא שהיא למעלה, היא אותם העליות שקורין פורגייט, והמים עוברין תחתיו אין לוקחין מלמעלה מן המים אלא א"כ עשו לה מחיצה למטה מן העליה אורך עשרה טפחים או על העליה דגיד אחית מחיצתא. ומכאן יש להתיר אותם בתי כסאות שהם על המים שהרי יש להם מחיצה. ביב שקורין אייגיר בלע"ז שלנו שהולכין המים לר"ה אסור לשפוך בתוכם ממש, אבל מותר לשפוך קרוב לה בעוקה, הוא חריץ שבחצר אעפ"י שיורד מיד בתוכו ובימות הגשמים מותר בכל עניין. הגהה. כדפי' בגמ', מפני שהחצר מתקלקלת שסתם צינורות מקלחים ובימות החמה אל ישפוך אלא סאתים.
<h2>דף צד.</h2>
המגבן גבינה חייב משום בונה. והחולב חייב משום מפרק. מחבץ פינדרא בלע"ז חייב משום בורר. העושה אהל עראי בשבת חייב, וכל מקום שיש אהל טפח מערב שבת למחר פושטו ומניחו ומוסיף הרבה. דופן שלישי המתיר הסוכה שנפל אל יזקוף מטה ומקלות לפרוש עליה סדין, אבל דופן רביעי שאינו מתיר הסוכה מותר לזקוף ולפרוש עליה סדין. חצר של ישראל הסמוכה לחצרו של גוי ונפל אחת מן הד' מחיצות מותר לפרוש סדין על גבי סנקליטין או מקלות כי ההוא דשמואל דנגידו ליה גלימא. ופסק רב אלפס כמותו. והשולחן מותר לתתו על גבי ספסלים ופוקקין החלון בסתימתו.
<h2>דף צה:</h2>
והמעביר מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים הוי כמוציא מרשות לרשות וחייב, שאין לו לאדם לטלטל אלא בד' אמותיו של אדם בינוני לכל צד, וכשיעור אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא. אכן מותר לו לאדם ליקח חפץ מרשות הרבים ויעמוד במקומו ויקרא חבירו שלא ידע למה הוא בא ויתן החפץ בידו, וכן חבירו לחבירו עד מקום שירצה להביאו שם בר"ה. הגהה. אין מטלטלין בר"ה אלא בד' אמות. וכן בניין של אבנים או של עץ שרגילין לעשות באמצע השוק להניח שם משוי העייפים ולתת על כתפים כשאין מסייע הוא הנקרא רבים מכתפים עליו הוי רשות הרבים. עומד אדם בר"ה ומטלטל ברה"י ובלבד שלא יוציא מרשות זה לרשות זה. וכן עומד אדם בר"ה ופותח ברה"י. הגהה. כשאדם נוטל ידיו בשבת בנהר יזהר לנגבם קודם שילך ד' אמות דאמר רב יהודה האי מאן דסחי מיא בשבת לנגוב נפשיה ברישא והדר ליסלוק דילמא אתי לאתויי ד' אמות בכרמלית. הר"ר ברוך חיים ז"ל.
<h2>דף ק.</h2>
אין עולין באילן ואין רוכבין על גבי בהמה, גזירה שמא יעלה ויתלוש מקל מן האילן, ואין נתלין באילן, ואין נסמכין באילן, בין לח בין יבש, ולא יעלה עליו מבעוד יום וישהא שם כל היום כולו. ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל. אילן ששרשיו יוצאין מן הארץ ג' טפחים רחוק מותר לישב עליה. פירות שנשרו ונפלו לארץ בשבת אסור לאכלן. וכן מיני ריח, המחוברים אסור להריח בהן, גזירה שמא יתלוש. אין רוכבין על גבי בהמה ואין נתלין עליה ואין נסמכין לצידי הבהמה, וצידי צדדים מותר.
<h2>דף קא:</h2>
לבית הכסא מותר להכניס אבנים מלא יד. נגר שיש בראשו גלוסטרא וראוי לכתוש בו פלפל או דברים אחרים נועלין בו בשבת. ור"ת פי' אף אין בראשו גלוסטרא אך עשה בו תקון מבעוד יום והזמינו בחול לכך מטלטלין אותו ולא בעי אלא הזמנה, ואם הוא קשור ותלוי לדברי הכל נועלין, ואם נפל מן האגד אין מטלטלין אותה.
